זמן חיוב כתובה 

 

החושבים שכתובה היא הליך פורמלי דתי הנעשה בשעת הנישואין, מעין טקס שבו הבעל מוסר לאשתו איזה נוסח של הצהרה בלתי מחייבת, מחשבה זו בטעות יסודה היות וכתובה היא שטר התחייבות אמיתי הכולל בתוכו התחייבות ממונית של הבעל לאשתו למקרה של קץ הנישואין, והתחייבות זו תקפה לכל דבר ועניין.

 

דא עקא שהחיוב אינו חיוב מוחלט אלא חיוב מותנה, ואם האשה אינה עומדת בתנאים הנדרשים היא מפסידה את כתובתה, ולכן בעל לא יחוייב באופן אוטומטי בכתובה כיון שבתי הדין יבדקו תמיד האם האשה מצדה גם קיימה את התחייבותה במערכת הנישואין.

 

ובהיות וחיוב הכתובה הוא בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני עפ''י "חוק בתי הדין", לכן בכתובה תמיד בית הדין הרבני ידון אך ורק עפ''י דין תורה, ועפ''י השולחן ערוך, שלא כמו נדונים אחרים בדיני משפחה כמו חלוקת רכוש שבית הדין חייב עפ''י החוק להתחשב בפרמטרים נוספים הגם שאינו חפץ בכך.

 

זמן פרעון הכתובה הוא אך ורק בזמן התרת הנישואין ולא קודם לכך, לכן האשה לא תקבל את הכתובה כל עוד ובני הזוג נשואין, וכלשון התלמוד "לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים". משל למה הדבר דומה לשטר חוב ובו זמן פרעון קבוע מראש, שכל עוד ולא הגיע הזמן הנקוב בשטר, אין המלווה זכאי לקבל את כסף החוב אף שבפועל החיוב קיים, הנפקות מכך שחיוב הבעל קיים במשך הנישואין אף שבפועל לא הגיע זמן התשלום, הוא שעבוד נכסי הבעל לתשלום הכתובה, נפקות זו פתחה פתח נרחב לסוגיות ודיונים ארוכים אך מאמר זה אינו עוסק בכך.

 

למעשה ישנם מקרים יוצאים מהכלל בהם יחויב הבעל לתת לאשה את כתובתה אף קודם הגירושין בפועל.

 

המקרה הקלאסי עוסק באשה שיש לה עילת גירושין אמיתית ומוצדקת ואינה יכולה להמשיך את מצב הנישואין, ועפ''י פסק של בית הדין אכן הבעל חייב לגרשה ולשלם לה את כל סך כתובתה, במקרה זה אם הבעל יסרב לתת לה גט ויעמוד במרדו האשה זכאית לקבל את כתובתה אף קודם קבלת הגט, ובתנאי שהיא אכן תתבע את כתובתה, וכלשון השולחן "בכל מקום דאיכא פלוגתא אם כופין או לא, אף על גב דאין כופין לגרש, מכל מקום כופין אותו ליתן כתובה".

 

מקרה נוסף שאשה תקבל את כתובתה אף בעודה נשואה ידוע בפוסקים בשם המקרה של מהר''י הלוי, מהר''י הלוי היה אחד הפוסקים שחיו לפני 300 שנים, ובספרו שו''ת מהר''י הלוי הוא עוסק בבעל שרוצה ומעוניין לגרש את אשתו ועושה כל אשר בידו לצערה ולמרר את חייה תוך שהוא מבזבז ומבריח את ממונו בכדי שבבוא העת הוא יגרש את אשתו אך לא יהיה לה מהיכן לגבות את כתובתה, והיא תצא בלא כלום, מהר"י הלוי דן בכך ומסיק שבמקרה זה האשה תגבה את כתובתה אף קודם הגירושין, ורק לאחר מכן תקבל את גיטה, וזאת בכדי שלא תפסיד את כתובתה.

 

מקרה דומה נדון לא מכבר בבית הדין הרבני, אדם שחויב בתשלום הכתובה לאשתו עשה כל אשר בידו להבריח את נכסיו בכדי שלאשתו לא ישאר מאומה לכתובתה, האשה בקשה צו מהוצאה לפועל לגביית הכתובה, אך הבעל פנה לבית הדין לבטל את ההוצל''פ כיון שהוא מוכן לגרש את אשתו ולאחר מכן מצדו שתתבע את כתובתה, לטענתו זמן פרעון הכתובה הוא רק לאחר הגט, ועד אז אין מה לדון על הכתובה, מאידך האשה טענה שאם היא תבטל את צו ההוצל''פ ותסכים לקבל גט מיידית לאחר קבלת הגט לא ישאר בידה מאומה לכתובה, הדבר נדון בבית הדין הרבני איזורי, ואף הגיע לבסוף לבית הדין הגדול ושם נפסק שהצדק עם האשה ואם הבעל לא ימציא ערבויות על כתובתה תוך שישים יום, ניתן לחייבו בכתובתה בטרם הגט.