מאמר זה יעסוק בחובת הגשת כתב תביעה בבתי הדין הרבניים ובבתי דין צדק הדנים עפ''י דין תורה, ובמשקל כתב התביעה ביחס לתביעה.

 

ישנה מחלוקת עקרונית בין הפוסקים, האם על התובע מוטלת חובה כלשהי לגלות לנתבע את פרטי התביעה נגדו, בספר באר שבע (מגדולי הפוסקים לפני 300 שנים) פסק שאין על התובע כל חובה לגלות טענותיו קודם המשפט, מאידך הש''ך שהיה אף הוא מגדולי פוסקי ההלכה פסק שיש בידי הנתבע לדרוש מן התובע לגלות לו מהו נשוא התביעה, הש''ך מנמק את דבריו "כי אולי אחרי שאדע תביעותיך אעשה כרצונך ולא אבוא עמך להתדיין כלל, וכל זמן שאינו רוצה לגלות לו אופן תביעתו אינו מחוייב לבוא עמו לדין כלל".

 

למעשה להלכה התקבלה דעתו של הש''ך והתובע חייב לגלות לנתבע קודם הדיון על מה הוא תובעו, אלא שבתי הדין לא הקפידו על כתב תביעה מסודר ומפורט, והסתפקו בכך שבהזמנה לדיון נכתב בקיצור מהות התביעה.

 

כך היה נהוג מאז ומקדם בכל קהילות ישראל שדנו על פי דין תורה, אלא שבתי הדין הרבניים הממשלתיים הנהיגו סדרי ותקנות דיון חדשים, ואחד מהחידושים שנתחדש במסגרת תקנות הדיון, הינו חובת הגשת כתב תביעה, בתקנות הדיון של בתי הדין הרבניים נכתב כך "על כתב התביעה להכיל את הפרטים הבאים וכו' העובדות המשמשות יסוד לתביעה, עתירת התובע, ואם העתירה לתשלום סכום כסף עליו לנקוב את הסכום בדיוק או בקירוב", לאחר תקנה זו אין כל דרך לפתוח את הדיון בבית הדין ללא הגשת כתב תביעה.

 

בעקבות בתי הדין הרבניים הממשלתיים הלכו גם חלק מבתי הדין לדיני ממונות של הקהילות השונות הדנים על פי דין תורה, וגם הם מחייבים את התובע בפתיחת התיק בבית הדין להגיש כתב תביעה מסודר.

 

אך חשוב לדעת שגם לאחר תקנות הדיון המחייבות הגשת כתב תביעה לבית הדין בפתיחת התיק, אין כל חיוב על התובע לפרט את טענותיו בכתב התביעה, ויתירה מכך בית הדין נמנע מלייחס חשיבות לרשום בכתב התביעה על פרטיו, משום שאין לבית הדין ללמוד מדברים הכתובים שלא עלו בפניו בעל פה בסדר דין נכון ומתאים, ומשום כך גם התובעים לא נדרשים לפרט לפרטים את תביעתם כי אם במסגרת הדיון בבית הדין בנוכחות כל הנוגעים בדבר.

 

בנוסף אין כל מניעה שבמהלך הדיון יעלה התובע טענות אותן לא העלה בכתב התביעה, ואם במהלך הדיון יתבררו פרטים נוספים שלא צוינו בכתב התביעה אף יתיר בית הדין להביא עדים על כך לברר את האמת.

 

נפקות נוספת ישנה לכך שכתב התביעה אינו צריך להיות מפורט, באם הוגש כתב תביעה לבית הדין ובו צוין עניינה של התביעה בלא לפרט, אין בידי הנתבע לטעון שאינו מחויב לירד לדין כל זמן שהתובע לא יפרט את פרטי התביעה, כיון שאין צורך להרצות בכתב התביעה את כל פרטי הראיות.

 

הסיבה לכך היא שרק מהות התביעה המאפשרת לנתבע להגן על עצמו מעם הדין, ההוצאות, וזילות בית הדין הכרוכות בעמידה בדין אותם חייב התובע להציג, אבל פרטי התביעה שיאפשרו לנתבע להתגונן בדין עצמו, כאן קיימת זכותו של התובע למנוע הצגת פרטים אלו, על מנת שהדין יתנהל באופן שהאמת תוכל להתברר, ולמנוע מהנתבע את האפשרות להערים ולשבש את ברור הצדק ועשיית המשפט על ידי בית הדין.

 

כיון שבית הדין מחויב לברר את האמת, ופירוט הראיות ופרטי התביעה יתבררו היטב בבית הדין, חשוב לציין שאין כל צורך להכביר במילים בכתב התביעה מעבר למילים ספורות לגבי מהות התביעה, ואף להפך רצוי לבוא לבית הדין באופן שעיקרי הדברים יבוררו בדיון עצמו וימנעו מהצד השני לשבש את האמת במהלך הדיון.